ברלין ופתיחות, יד ביד.

ברלין ופתיחות, יד ביד.

 

לא בהרבה מקומות בעולם ישנה פתיחות בחברה וברוב המקומות האמת, לא מקבלים אנשים שהם שונים מהנורמה, ממה שכולם רגילים לראות. ברלין היא אחד מהמקומות האלו, שלא משנה מי אתה, איך אתה נראה, מה אתה לובש, במה אתה מאמין, אתה שייך. אנשים אולי יסתכלו עליך אבל אף פעם לא ישפטו אותך.

מהניסיון שלי בעיר הזאת יצא לי לראות המון אנשים שונים אם זה במסיבות, ברחוב, במסעדות ואיפה רק לא.. בן אדם אחד חרוט לי בזיכרון במיוחד. אני זוכרת שהלכתי באזור Warschauerstrasse  ומולי הלך מישהו, עם קופסא מקרטון על הראש כאשר הקופסא נראתה כמו טלוויזיה, היכן שהיו הפנים שלו היה מין „מסך“ שעשוי מפלסטיק כהה כלשהו והמון ציורים של כפתורים בצדדים, על הקופסא הוא שם שתי אנטנות ובתוך הקופסא היו רמקולים וממנה בקעה מוזיקה ממש חזקה וככה הוא הלך לאורך הרחוב כשאנשים מסובבים ראשים וניתן לראות במבט שלהם שהם פשוט חושבים על כמה זה מגניב ואיזה רעיון יצירתי זה!

אם תלכו פה ברחובות ולא משנה איפה, תמיד תראו מישהו מיוחד ושונה שיעשה לכם את היום, אם זה אנשים שמתלבשים כמו בשנות ה-20 וה-30 או אנשים עירומים לפעמים, או מחופשים או צבעוניים או פאנקיסטים או סקייטרים או דראגים והכל פשוט יוצר את האווירה המיוחדת שיש לעיר הזאת.

עוד דוגמא מובהקת לפתיחות של החברה הגרמנית – מצעד הגאווה.

מצעד הגאווה הוא אחד מהאירועים האהובים עלי. בארץ היתי הולכת מידי שנה למצעד בתל אביב ונהנת מהפתיחות שיש ביום הזה, באירוע הזה, שמחה בשביל הקהילה הגאה כי רואים כמה הם מאושרים וכמה הם נהנים וזה אירוע צבעוני וממש כיפי. אני חשבתי שזה יהיה האירוע הכי פתוח ומקבל שאהיה בו, עד שהגעתי למצעד הגאווה בברלין. לא נדבר על הגודל שלו כי האוכלוסייה בברלין גדולה פי כמה וכמה מהאוכלוסייה בארץ אז כמובן שישנן יותר משאיות עם מוזיקה והמסלול יותר ארוך. אבל ההבדל הוא באנשים. בארץ, בישראל, אם מישהו יעז להתפשט, הוא ייעצר מיד. אז בעצם עם כל הפתיחות, עדיין יש גבולות נורמטיביים מסוימים שאסור לעבור אותם. וכאן? כאן אנשים עושים מה שהם רוצים. מתפשטים/ מתחפשים/ ציורי גוף ומה רק לא! והם יודעים שאף אחד לא יעצור אותם וההפך הוא הנכון, אנשים יתלהבו מהם אפילו יותר. כאן לא לוקחים עירום כמשהו רע ולא מקובל אלא פשוט מקבלים כל אחד כמו שהוא ומכבדים את הרצון שלו, גם אם זה להתפשט.

כאן אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים עם עצמכם וזה יהיה מקובל. וזה מדהים בעיניי. בלי לתת חשבון לאף אחד או לחשוב מה אנשים יגידו. בחורות ערביות מכוסות מכף רגל ועד ראש הולכות ליד דראג קווין וליד פאנקיסט. או שאם יצא לכם להיות באיזו מסיבת רחוב, תראו טורקים רוקדים לצד גרמנים ולצד רוסים ולצד ישראלים ולצד ספרדים ואיטלקים ומי לא.

יצא לי להכיר כמה וכמה חברים כאן, ביניהם עיתונאי גרמני, אומני מוזיקה, אומני ציור, בעלי מותגים, המקעקע שלי ועוד המון תיירים שהגיעו לכאן על מנת לחיות פה.

זה היופי.

זה היופי בברלין. מקבלים את כולם וכולם שווים.